הכרעת דין בתיק ת"פ 466-12

רקע

1.   ביום 6.1.13 ניתנה הכרעת הדין, אשר במסגרתה, ובהתאם לסעיף 183 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הוריתי על זיכוי הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בהתאם לאמור בהכרעת הדין, להלן יפורטו נימוקי ההכרעה:

2.   נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר אוחז שני אישומים ובכל אישום מיוחסת לנאשם עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

3.   על-פי המתואר בעובדות כתב האישום, הנאשם והמתלוננת נשואים זה לזה משך 17 שנים ולהם 6 ילדים משותפים.

4.   באישום הראשון נטען כי ביום 13.8.12 התגלע ויכוח בנושא כספי בין הנאשם למתלוננת, כאשר המתלוננת גילתה כי הנאשם משך סכום כסף מהחשבון המשותף. המתלוננת ביקשה מהנאשם ליתן לה את הכסף עבור הילדים אשר נכחו בבית באותה העת. הנאשם בתגובה לכך אמר למתלוננת: "מה אכפת לך, תני לי לצאת". המתלוננת בתגובה אמרה לנאשם: "אם אתה לא מביא לי כסף, תצא לתמיד ואל תחזור". הנאשם בתגובה איים על המתלוננת בכך שהרים את ידיו כשהן מאוגרפות לכיוונה של המתלוננת כשהוא קרוב אליה, ובכך איים עליה.

5.   באישום השני נטען כי ביום 11.8.12, מוצאי שבת, בשעה 22:00 לערך חזרה המתלוננת מביקור אצל אחותה. בין הנאשם למתלוננת התגלע ויכוח לאחר שהנאשם הביע כעס על נסיעתה. מיד ובסמוך אמרה המתלוננת לנאשם כי תזמין משטרה לבית, ואז איים עליה הנאשם באומרו: "עוד פעם אחת אני לא אהיה בתחנת משטרה, אם תתקשרי למשטרה אנו אהרוג אותך ואתאבד" (להלן: " האירוע במוצאי שבת").

הראיות והעדויות

6.   מטעם המאשימה העיד טל אמתי, סייר במשטרת פתח תקווה (עמ' 2). העד מסר כי הגיע לבית הנאשם והמתלוננת בשל קריאה למשטרה. הוא שוחח עם המתלוננת וגבה את גרסתה. העד אישר כי לא היו סמנים בבית ולא על המתלוננת (עמ' 4, ש' 1).

7.   עוד העיד מטעם המאשימה מר צור שמי, סייר במשטרת פתח תקווה (עמ' 5). העד מסר כי כאשר הגיע לבית, הנאשם היה בבית, לא היו סימני אלימות (עמ' 5, ש' 32), והמתלוננת אמרה שהנאשם איים עליה (עמ' 6, ש' 5-6). הנאשם הכחיש שאיים עליה, ואמר שהיה ויכוח על כסף (עמ' 6, ש' 16-17).

8.   הוגש דוח פעולה שרשם שמי צור (ת/1), לפיו הוא הגיע למקום האירוע, כשהמתלוננת צעקה "הוא איים לרצוח אותי". לא היו סימני תקיפה. הנאשם עמד בסלון, רגוע, והבית נראה מסודר. הילדים היו רגועים.

9.   הוגש דוח עיכוב, שבו טען הנאשם כי היה ויכוח על כסף שהוא משך מהבנק (ת/2).

 10. העידה רס"ר נוית עסיס, חוקרת במשטרת פתח תקווה. גב' עסיס מסרה כי חקרה את הנאשם. היא אף רשמה מזכר מפיה של הבת, אשר סיפרה על ההתרחשות באותו יום (עמ' 7, ש' 30).

11.  המתלוננת העידה בבית-המשפט (עמ' 9). המתלוננת מסרה כי היא נשואה לנאשם מזה כ- 17 שנים. באירוע במוצאי שבת היא הייתה אצל אחותה, וחזרה הביתה בסביבות השעה 22:00 (עמ' 9, ש' 16-17). הנאשם לא היה בבית, וחזר בסביבות השעה 01:00 (עמ' 9, ש' 16-19). התפתח ביניהם ויכוח בנוגע להיריון שלה, והנאשם אמר לה שאם היא תזמין משטרה הוא יהרוג אותה ויתאבד (עמ' 9, ש' 23-24). היא לא הזמינה משטרה באותו יום (עמ' 9, ש' 26-27). בנוגע לאירוע מיום 13.8.12 הילדים היו בבית וראו טלוויזיה, המתלוננת ביקשה מהנאשם כסף, כתוצאה מכך התפתח ויכוח בין השניים, הנאשם רצה לצאת מהבית, כאשר היא עמדה ומנעה ממנו לצאת מהבית (עמ' 9, ש' 31-32).

גרסת הנאשם

12.  הוגשה הודעת הנאשם בחקירה. הנאשם מסר בחקירתו כי ביום שישי המתלוננת נסעה לאחותה בבית שמש, וחזרה במוצאי שבת. הוא היה במועדון. הוא חזר אחריה, בסביבות חצות, ולא היה ריב או ויכוח כלשהו (ת/3, ש' 3-4). ביום האירוע השני (13.8.12) הוא הלך בבוקר לבנק ומשך 2,000 ש"ח, וכאשר היה בבנק, המתלוננת הגיעה למקום, התפרצה עליו, ואמרה לו שלא יחזור הביתה, אם לא יחזיר את הכסף. הוא לקח את הכסף וחזר הביתה. לאחר מכן המתלוננת הגיעה. המתלוננת אמרה לו שימסור לה את הכסף, ייקח את הדברים שלו ויצא מהבית. היא התחילה להשתולל ולגדף. הוא התארגן ללכת לעבודה, והיא הזמינה את המשטרה. הוא רצה לצאת, אך המתלוננת אמרה לו שלא ייצא כי הזמינה משטרה, ואז הוא המתין עד שהמשטרה תגיע (ת/3, ש' 8-14). בנוגע לאירוע במוצאי שבת טען הנאשם כי כאשר חזר הביתה, המתלוננת כבר ישנה (ת/3, ש' 16-17), הילדים צפו בטלוויזיה והוא ישב יחדיו עמם ולאחר מכן הלך לישון במיטה (ת/3, ש' 35-36). הילדים בני 15, 14 ו- 12 (ת/3, ש' 38). בנוגע לאירוע מיום 13.8.13 הכחיש שעמד מול המתלוננת עם ידיים מכווצות בצורה מאיימת. הנאשם מסר כי היה בדרך לעבודה כשבידיו שקית, המתלוננת לא נתנה לו לצאת מהבית, משום שהזמינה משטרה, ודרשה שייתן לה כסף (ת/3, ש' 45-46). לדבריו, הוא הוציא את הכסף מהבנק כדי לכסות חובות ולשלם הוצאות (ת/3, ש' 48-49).

13.  הנאשם העיד בבית-המשפט. לדבריו, ביום 13.8.12 הלך למשוך כסף, המתלוננת הגיעה לבנק ובאה אליו בטרוניה בנוגע לכסף (עמ' 19). הוא חזר הביתה לבדו. לאחר מכן, היא שבה הביתה, ושוב דרשה את הכסף, והחלה לגדף ולהשתולל. הוא ניסה לצאת, אך המתלוננת מנעה ממנו לצאת עד שימסור לה את הכסף (עמ' 20, ש' 1-2). בשל כך היא הזמינה משטרה. לדבריו לא איים עליה, אלא רק ניסה להרגיע אותה (עמ' 20, ש' 9). בנוגע לאירוע במוצאי שבת היא הייתה אצל אחותה. הם שוחחו בטלפון. לאחר מכן הוא יצא, וחזר בחצות. הילדים ראו טלוויזיה, ולאחר מכן הוא הלך לישון בחדר, כאשר המתלוננת כבר הייתה ישנה (עמ' 20). בחקירתו הנגדית הבהיר הנאשם כי כאשר יצא לבילוי במוצאי שבת לא שתה אלכוהול כלל (עמ' 23, ש' 5). לדברי הנאשם, המתלוננת התקשרה למשטרה בשל הויכוח על הכסף בסך של 2,000 ש"ח שמשך מן הבנק (עמ' 23, ש' 24).

טיעוני הצדדים

14.  לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד יפית ברדה, יש לייחס מהימנות למתלוננת משום שהמתלוננת לא העצימה את התלונה, ולא היה לה אינטרס להעליל על הנאשם, אשר בו היא תלויה מבחינה כלכלית. בעקבות התלונה והרחקת הנאשם מהבית, מצבה הכלכלי של המתלוננת הורע. לעומת זאת, הנאשם ניסה להציג עצמו כקורבן. לטענת המאשימה מטבע הדברים בעבירות אלימות במשפחה הדברים מתרחשים בחדרי חדרים. בנוגע לתדפיס שיחות הטלפון מהנאשם למתלוננת, העלתה המאשימה את הסברה שהנאשם דיבר עם בתו. המאשימה טענה כי אין המדובר בזוטי דברים.

15.  לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד טלי חזום, השוטרים שהגיעו לדירה בסמוך לאירוע ביום 13.8.12, לא ראו סימני פחד או מצוקה על המתלוננת, או סימנים כלשהם בדירה. המתלוננת אישרה כי הזמינה את המשטרה בשל הוויכוח על הכסף. המתלוננת אף לא נתנה לנאשם לצאת מהדירה עד להגעת המשטרה, ואין המדובר בהתנהגות של מי שחוששת מפניו. ב"כ הנאשם טענה כי המתלוננת לא העידה בצורה קוהרנטית ומהימנה. באירוע של איום בהתנהגות, היה מצופה שהילדים יהיו עדים לאירוע, ואף אם אינם דוברי השפה האמהרית, יוכלו להעיד על המתרחש.